×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא בכורות ג׳:גמרא
;?!
אָ
הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אפי׳אֲפִילּוּ מוּם קַל וְהָדִתְנַן רָחֵל שֶׁיָּלְדָה מִין עֵז וְעֵז שֶׁיָּלְדָה מִין רָחֵל פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה וְאִם יֵשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין חַיָּיב מוּם קָבוּעַ הָוֵי לִשְׁחוֹט עָלָיו. בִּשְׁלָמָא מוּם קַל קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב הוּנָא וּלְאַפּוֹקֵי מִדְּרַב חִסְדָּא וְרָבָא. אֶלָּא מוּם קָבוּעַ מַאי קָא מַשְׁמַע לַן דְּכֵיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא תְּנֵינָא וּפִיו דּוֹמֶה כְּשֶׁל חֲזִיר הֲרֵי זֶה מוּם. וְכִי תֵּימָא הָתָם נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָכָא נִשְׁתַּנָּה בְּדָבָר שֶׁבְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה הָא נָמֵי תְּנֵינָא עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה. וְתַנָּא גְּדוֹלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל וּקְטַנָּה קְטַנָּה כְּשֶׁל אֲוָּוז בִּשְׁלָמָא קְטַנָּה כְּשֶׁל אֲוָּוז אֵין בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא גְּדוֹלָה כְּשֶׁל עֵגֶל יֵשׁ בְּמִינוֹ קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כֵּיוָן דְּאִישְׁתַּנִּי הָוֵה לֵיהּ מוּמָא. לָא מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּתְנַן מוּמִין אֵלּוּ בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין פּוֹסְלִין יָתֵר עֲלֵיהֶן אָדָם עֵינָיו שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת. גַּבֵּי אָדָם הוּא דִּכְתִיב {ויקרא כ״ב:ד׳} אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן דְּבָעֵינַן אִישׁ שָׁוֶה בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן אֲבָל בְּהֵמָה שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי לָא הָוֵי מוּמָא. אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה מַאי טַעְמָא אִי מִשּׁוּם שִׁינּוּי אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת נָמֵי אֶלָּא לָאו מִשּׁוּם דְּהָוֵה לֵיהּ שָׂרוּעַ. לָא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ מִשּׁוּם שִׁינּוּי שִׁינּוּי הָוֵי מוּמָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ אֲפִילּוּ שְׁתֵּיהֶן גְּדוֹלוֹת שְׁתֵּיהֶן קְטַנּוֹת הָתָם אִי מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי לְמִיבְרָא אִי מֵחֲמַת כְּחִישׁוּתָא יַתִּירָא תַּרְוַויְיהוּ בָּעֵי מִיכְחַשׁ. הָהִיא גִּיּוֹרְתָּא דַּהֲווֹ מָסְרִין לַהּ אַחֵי חֵיוְתָא לְפַטּוֹמַהּ אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא אֲמַר לַהּ לֵית דְּחַשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שׁוּתָּפוּת גּוֹי1 חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה. רַב מָרִי בַּר רָחֵל הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא חֵיוָתָא הֲוָה מַקְנֶה לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי2 וְאָסַר לְהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים וּכְלַאי חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי בַּר רָחֵל. וְכִי מֵאַחַר דְּאָסַר לְהוּ בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים אַמַּאי מַקְנֶה לְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי3 דִּלְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה אִי הָכִי מַאי טַעְמָא כְּלוֹ חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי מִשּׁוּם דְּמַפְקַע לְהוּ מִקְּדוּשְׁתַּיְיהוּ. וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אמוּתָּר לָאָדָם לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם הָתָם מִקְּדוּשַּׁת מִזְבֵּחַ קָא מַפְקַע לֵיהּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן לָא מַפְקַע לֵיהּ הָכָא אפי׳אֲפִילּוּ מִקְּדוּשַּׁת כֹּהֵן קָא מַפְקַע לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַב מָרִי בַּר רָחֵל יָדַע לְאַקְנוֹיֵי קִנְיַן גָּמוּר וְחָזֵי לֵיהּ אִינִישׁ אַחֲרִינָא וְאָזֵיל וְעָבֵיד וְסָבַר רַב מָרִי מִילְּתָא הוּא דַּעֲבַד וְאָתֵי בָּהּ לִידֵי תַקָּלָה.: מתני׳מַתְנִיתִין: בכֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִין מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר אִם פָּטְרוּ אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ אֶת שֶׁל עַצְמָן.: גמ׳:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
E/ע
הערותNotes
הכי [כך] אמר ר׳ יוחנן: אפילו יש לגוי בבהמה איבר שאם יינטל יהיה בה מום קל, הריהי פטורה מן הבכורה. ועוד אמר ר׳ יוחנן, והדתנן [וזו ששנינו במשנה]: רחל שילדה בכור שהוא מין עז, ועז שילדה מין רחלפטורה מן הבכורה, ואם יש בו מקצת סימנין של אימו — חייב בבכורה, מכל מקום אין מקריבים אותו, לפי שמום קבוע הוי [הוא], שאינו עתיד לעבור, שמותר לכהן לשחוט עליו (בגללו) את הבכור מחוץ למקדש. ושואלים: בשלמא [נניח] מה שאמר ר׳ יוחנן: אפילו מום קל, קא משמע לן [הריהו משמיע לנו] כדברי רב הונא בעמוד הקודם, שגם אם אין לגוי שותפות אלא באזנו של עובר הריהו פטור מן הבכורה, ולאפוקי [ולהוציא] מדברי רב חסדא ורבא, שאמרו שצריך שיהיה לגוי חלק בעובר שאם יינטל יעשה אותו נבילה או טריפה. אלא מה שאמר ר׳ יוחנן שרחל שילדה מין עז, אם יש בו מקצת סימנים של אמו הרי זה מום קבועמאי קא משמע לן [מה הוא משמיע, מחדש, לנו]? דכיון דאישתני הוה ליה מומא [שכיון שנשתנה ממראה כבש הרי זה מום]? הלוא תנינא [כבר שנינו] דבר זה במשנה: אם פיו של טלה דומה כשל חזירהרי זה מום! וכי תימא [ואם תאמר] שהיה מקום לחלק: התם [שם] שפיו דומה לשל חזיר — נשתנה בצורת דבר שאין במינו קדוש בבכורה, ואילו הכא [כאן] שהוא כמין עז נשתנה בדבר שבמינו קדוש בבכורה, והוצרך ר׳ יוחנן לחדש שאף זה נחשב מום — הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו] ברשימת בעלי המומים שמותר לשוחטם מחוץ למקדש: עינו אחת של כבש גדולה ואחת קטנה, ותנא [ושנה החכם] בהסבר המשנה: גדולה גדולה כשל עגל, וקטנהקטנה כשל אווז! ומוסיפים: בשלמא [נניח] כשהוא אומר קטנה כשל אווז, יכול אתה לומר כי טעם הדבר הוא — משום שאין במינו קדוש בבכורה, שאין דין בכורה בעוף. אלא גדולה כשל עגל, הלוא יש במינו קדוש בבכורה! אלא לאו משום דאמרינן [האם לא משום שאנו אומרים]: כיון דאישתני הוה ליה מומא [כיון שהשתנה מצורת כבש הרי זה מום]? ואם כן לא חידש ר׳ יוחנן דבר! ודוחים: לא, טעם הדבר שעינו גדולה כשל עגל הרי זה מום — אין זה משום שנשתנה מצורת כבש, אלא משום דהוה ליה [שהוא נעשה] שרוע, שנזכר בתורה ברשימת בעלי המומים (ויקרא כב, כג), כלומר, שאחד מאיבריו גדול במיוחד. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר לומר], דתנן כן שנינו במשנה]: מומין אלו שמנתה המשנה בבהמה, שפוסלים אותה להקרבה, בין מומין קבועין בין עובריןפוסלין באדם, שאם היו בכהן — הריהו פסול לעבודה. יתר עליהן על מומי הבהמה, מומים נוספים באדם, ובכללם — אם היו עיניו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות. וטעם הדבר: גבי [אצל] אדם הוא דכתיב [שנאמר]: ״איש איש מזרע אהרן״ (ויקרא כב, ד), דבעינן [שצריכים אנו] לעבודת המקדש איש שהוא שוה (רגיל) בזרעו של אהרן, ולא משונה. אבל בבהמה, אם עיניה שתיהן גדולות או שתיהן קטנותנמי לא הוי מומא [גם כן איננו מום]. ויש לשאול: עינו אחת גדולה ואחת קטנה מאי טעמא [מה טעם] הוא מום בבהמה? אי [אם] משום שינוי, שאין הוא נראה ככבש — אפילו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות נמי [גם כן] היה צריך לפסול! אלא לאו [האם לא] משום דהוה ליה [שהוא] שרוע? ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך שהטעם בעינו אחת גדולה ואחת קטנה הוא משום שינוי, ושינוי הוי מומא [הרי הוא מום]. ודקא קשיא מה שהיה קשה] לך: אם משום שינוי, אפילו שתיהן גדולות או שתיהן קטנות צריך היה להיות מום — התם [שם] אין זה נחשב שינוי, שבהמה בריאה ושמנה במיוחד עיניה גדולות, וכחושה במיוחד עיניה קטנות. ודוקא בעין אחת גדולה ואחת קטנה הרי זה נחשב כשינוי שהוא מום, שכן אי מחמת בריותא יתיראתרווייהו בעי למיברא [אם מחמת בריאות יתירהשתיהם היו צריכות להבריא], אי מחמת כחישותא יתירא תרווייהו בעי מיכחש [אם מחמת כחש יתרשתיהם היו צריכות לכחוש]. א כאמור לעיל נחלקו ר׳ יהודה וחכמים האם שותפות הגוי בבהמה פוטרת מן הבכורה. ובענין זה מסופר, ההיא גיורתא דהוו מסרין לה אחי חיותא לפטומה [גיורת אחת שהיו מוסרים לה אחיה הגויים בהמות לפיטום] ולהשתתף בשבח שתשביח הפרה, אתאי לקמיה [באה לפני] רבא לשאול האם הבכורות של בהמות אלו קדושים בבכורה. אמר לה: לית דחש לה להא [אין מי שחושש לה להלכה זו] של ר׳ יהודה, שאמר: שותפות גוי חייבת בבכורה. ב ועוד מסופר, רב מרי בר רחל הויא ליה ההיא חיותא [היה לו עדר בעלי חיים, בהמות], הוה מקנה לאודנייהו [היה מקנה את אוזניהם] של העוברים לגוי כדי להפקיעם מן הבכורה, וכך לא היו קדושים בבכורה בלידתם (שאין קדושת בכורה חלה אלא בשעת הלידה, ובשעת הלידה יש לגוי בהם חלק). ומכל מקום אסר להו [היה אוסר אותם את הבכורות] בגיזה ועבודה כדין בכור, שאסור לגזוז את צמרו ולעבוד בו, ויהיב להו כן היה נותן אותם] לכהנים, כדין בכור. ומסופר כי כלאי חיותא [כלו, מתו, הבהמות] של רב מרי בר רחל. ושואלים: וכי מאחר דאסר להו היה אוסר אותם] בגיזה ועבודה, ויהיב להו [ונותן אותם] לכהנים, כדין בכור, אמאי מקנה להו לאודנייהו [מדוע היה מקנה את אוזניהם] מתחילה לגוי, ומפקיעם מן הבכורה? ומשיבים: עשה כן מחשש דלמא אתי בהו [שמא יבואו בהם] לידי תקלה, שיגזזו אותם או יעבדו בהם. ושואלים: אי הכי [אם כך], מאי טעמא כלו חיותא [מה הטעם כלו הבהמות] של רב מרי? מדוע נענש? ומשיבים: משום דמפקע להו מקדושתייהו היה מפקיע אותם מקדושתם] על ידי מכירת אוזניהם. ומקשים: והאמר [והרי אמר] רב יהודה: מותר לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם! ומשיבים: התם [שם] שמטיל בו מום — מקדושת מזבח קא מפקע ליה [הוא מפקיע אותו], שאינו ראוי להקרבה. אבל מקדושת כהן, שיהיה של הכהן, לא מפקע ליה [אינו מפקיע אותו], הכא [כאן], שמוכר את אוזנו לגוי — אפילו מקדושת כהן קא מפקע ליה [מפקיע אותו], שהרי שותפות הגוי פוטרת את העובר מן הבכורה. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר, מדוע מתו בהמותיו של רב מרי בר רחל: רב מרי בר רחל ידע לאקנויי [יודע היה להקנות] לגוי קנין גמור את אוזנו של העובר, ואולם חזי ליה איניש אחרינא, ואזיל ועביד [רואה היה אדם אחר את רב מרי עושה כן, והולך ועושה כמותו], למכור את אוזן העובר לגוי, וסבר [וסבור] כי רב מרי מילתא הוא דעבד [דבר של מה בכך הוא שעשה] לצורך הקנאה זו, הפקעת הבכורה, ואין לדקדק בדבר ולהקנות כראוי. ואתי [ובא] בה אותו אדם לידי תקלה, שלא להקנות כראוי, ומשום כך מתו בהמותיו של רב מרי, שבאה תקלה על ידן. ג משנה כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור שלהם מקל וחומר: אם פטרו את בכורותיהם של ישראל במדבר מן הבכורה, שנפדו על ידם, שנאמר: ״קח את הלויים תחת כל בכור בבני ישראל״ (במדבר ג, מה), דין הוא שיפטרו את בכורות חמוריהם של עצמן מן הבכורה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144